השקט הזה חופר בי
האין מילים
כולם עזבו הותירו אותי כאן
ואני יודע שהכל קר
אנשים מתפגרים מאחורי הקירות
ואני חושב עלייך שואב ממך את השניות
אני כנף שטה בשמיים
ואת לי מנוע שואב מרחקים
רוצה להיות לרגלייך
לחוש את כפותייך מהדסים בצלעותיי
מחפש מילים חדשות לעטוף בהן את גופך הנעלם
מבקש למצוא אותך בינות לקפלי היום שדעך
כשאת פוגשת בי אני ניעור אל עצמי
פתאום קיים הנני פתאום כאן אנוכי
כשאת מבטיחה לי אותך
אז מתחדשת רוחי ונעה בעקבות זמן אבוד
פותחת במרדף שווא אחר צללייך הנחבאים
אישך חורכת בכפות רגליי המתגחלות מלהט בערתך
רוחך היוקדת בועטת בירכיתי דמותי המחוספסת
הבלך החמים הולם בלבי בנשיפות ממיסות קיפאון עונתי
המחשבה הזאת קודחת במוחי
האין שואב אותי
הם הלכו בלי שוב
והחום צנח מתחת לאפס הכפור
נשמות זועקות מאחורי גלימות עמומות
ואני הוגה בך , יונק מכוחך את השעות היפות
אני עיט גדול כנף דואה על זרמי הרוח החמה
ואת לי מקור והשראה נוסקת אל מעבר לכל ההבלים
נכנע לכפותייך הנמשחים בבוהק הרגע
חופן מבושייך המעורטלים בלי שובע
לוטף את זמנך האבוד החובק את גופי
מלחך שיפולי מורדייך המשתלשים בתלולית יוקדת
מעניק לך מילה אחת ועוד אחת ועוד אחת בלי הגה
נותן דעתי הקשה במלוא אוני בדלת אמותייך החובקת בחנק
פעמונייך ירעדו אז ברטט עת אותיר בבשרך הצח את עקבות חידודי לעג הזמן
מצייר את דמותך במכחולי המשונץ - המצויץ
הבד שלנגדי ירעד, אברייך הנמרחים אל המרחב מטלטלים
מעניק לנוכחותך נשימה אחת נוספת לדהור מעלי
מרעיף עלייך חיבה אחת שורפת לגהור עד אליי
מסניף את לשונך הבוערת בחלציי לגמור אל אללי



